<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער שני</h1>
<h2>דף פא מג</h2>
חמשה שערים היו להר הבית. שני שערי חולדה מן הדרום, משמשין כניסה ויציאה. קיפוניס מן המערב משמש כניסה ויציאה. טרי מן הצפון, לא היה משמש כלום. שער המזרחי עליו שושן הבירה. וצרו אותה כדי שיזכרו מושבם בה ולא ימרדו במלכות. ובו כהן השורף את הפרה, והפרה, וכל מבעריה יוצאים להר המשחה. רחב כל שער עשר אמות, וגבהו עשרים, ובכל שער ושער היו דלתות, וקיפוניס וטרי היו שמות לשערים ההם, ולא נתברר לנו למה נקראו אלו השמות.
<h2>דף פא מד</h2>
שבעה שערים היו לה, שלשה מן הצפון סמוכין למערב, ושלשה מן הדרום סמוכין למערב, ואחד במזרח, מכוון כנגד בית קדש הקדשים באמצע. כל שער מהם היה רחבו עשר אמות, גבהו עשרים אמה, והיו לו דלתות מחופות זהב, חוץ משער מזרח שהוא נחשת דומה לזהב, ושער זה הוא הנקרא שער העליון, והוא הנקרא שער ניקנור. לר"ם.
ושתי לשכות אחרות היו שם בעזרת ישראל, אחת מימין שער מזרחי והיא לשכת פנחס המלביש, ואחת משמאל, והיא לשכת עושה חביתין. לר"ם. ולשכת חביתין זו בה מתקנין מנחת כהן גדול שהיה מקריב אותה בכל יום הנקראת חביתין.
<h2>דף פב מא</h2>
במקום אשר נבנה בו בית המקדש נקרא הר הבית, והוא הר המוריה. כתב הר"ם הר הבית והוא הר המוריה, היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והיה מוקף חומה וכפין על גבי כפין היו בנויות מתחתיו, מפני אהל הטומאה. וכולו היה מקורה, סטו לפניו מסטו. מה שכתב הר"ם וכלו היה מקורה, הוא מה שאמרו חכמים הר הבית סטו כפול היה, סטו לפנים מסטו, וביארו המפרשים שתי אצטבאות זו לפנים מזו שהיו מקיפות כל הבית לישב עליהם.
העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מדרום היתה הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו [יתר מכל הרוחות. ובינה ובין הצפון יתר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח] יותר ממה שבינה ובין הצפון. לר"ם.
<h2>דף פב מג</h2>
לפנים ממנו כותל מקיף סביב גובה עשרה טפחים נקרא סורג, ביאר הר"ש סורג היה שם מכותל מזרחי והיא מחיצה העשויה נקבים נקבים כסרגי מטה של חבלים, ועושין אותו בדפני עץ ארוכים וקצרים, ומרכיבין אותן זו על גב זו באלכסון. ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצו מלכי יון וגדרום, וגזרו כנגדן שלש עשרה השתחואות. לפנים ממנו החיל עשר אמות. ושתים עשרה מעלות היו שם, רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה. וביאר הר"ש שמשכו עשר אמות. ועליו נאמר, ויאבל חיל וחומה זו חומת העזרה, והר"ם ביאר ולפנים מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות. שההר גבוה מן הסורג עד שער עזרת נשים. נראה לנו באורו שחיל אינו חומה. רבים מגדולי המפרשים פירשו חיל, חומה. ומלשון ההלכה נאמר בכאן, נראה, שחיל אינו חומה. לפנים מן החיל העזרה, וכל העזרה אורך מאה אמה ושמנים ושבע, על רוחב מאה ושלשים וחמש.
<h2>דף פב מה</h2>
ולפני העזרה במזרח היתה עזרת נשים. והיא היתה אורך מאה ושלשים וחמש, על רחב מאה ושלשים וחמש. וארבע לשכות היו [ב]ארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה. ולא היו מקורות. וכן עתידות להיות. ומה היו משמש[ו]ת, דרומית מזרחית היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירים מבשלין את שלמיהם. ומגלחין את שערם, ומשלחין תחת הדוד מזרחית צפונית, היא היתה לשכת דיר העצים, ששם כהנים בעלי מומין מתליעים בעצים, וכל עץ שנמצא בו תולעת, פסול על גבי המזבח. צפונית מערבית היא היתה לשכת המצורעים ששם טובל המצורע בשמיני לטהרתו כמו שיתבאר במקומו. מערבי[ת] דרומי[ת] שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניא. עזרת נשים היתה חלקה בראשונה, שלא היתה שם מחיצה והקפוה גזוזטרא, שבשמחת בית השואבה הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהו מעורבין. לר"ם.
<h2>דף פג מא</h2>
והמזבח שלשים ושתים אמות, והכבש שלשים ובין הכבש ולכותל דרומי שתים עשרה אמה ומחצה, מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח, שהוא רחב ששים ומחצה. וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחה של עזרה שהוא אורך ששה ושבעים כל המרובע הזה הוא הנקרא צפון והוא המקום ששוחטין בו קדש הקדשים. לר"ם.
<h2>דף פה מא</h2>
אורך העזרה מן המזרח למערב מאה ושמנים ושבע. וזהו חשבונם מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל אחת עשרה אמה. ואורך ההיכל כולו מאה אמה. בין האולם ולמזבח עשרים ושתים אמה, והמזבח שלשים ושתים. מקום דריסת רגלי הכהנים והוא הנקרא עזרת כהנים, אחת עשרה אמה, מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה, והיא הנקראת עזרת ישראל, ורוחב העזרה מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש, וזהו חשבונם. מכותל צפוני עד בית המטבחיים [שמונה אמות, בית המטבחיים] שתים עשרה אמות ומחצה, ושם תולין ומפשטין את הקדשים. ובצדו מקום השולחנות שמנה אמות, ובו שולחנות של שייש שמניחין עליהם הנתחים, ומדיחין את הבשר לבשלו. ושמנה שולחנות היו, ובצד מקום השולחנות מקום הטבעות ארבעה ועשרים אמה, ושם שוחטים את הקדשים, ובין הטבעות ולמזבח שמנה אמות.
<h2>דף פה מג</h2>
שש לשכות היו [ב]עזרה שלש בצפון ושלש בדרום, שבצפון לשכת המלח, לשכת הפרוה, לשכת המדיחין. לשכת הפרוה, נקראת על שם איש אחד מגושי כמו פרוה שחתר בקיר העזרה בלשכה זו כדי לראות העבודה שהיה עושה כהן גדול ביום הכפורים, והרגישו בו והרגוהו, ונקרא על שמו לשכת בית הפרוה, לשכת המלח שם היו נותנין מלח לקרבן. לשכת הפרוה שם (מושחין) [מולחין] עורות הקדשים על גגה היתה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים לשכת המדיחין, שם מדיחין קדשי קדשים, ומשם מסבה עולה לגג בית הפרוה. ושבדרום, לשכת העץ ולשכת הגולה, ולשכת הגזית. לשכת הגולה, שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מעלין מים לכל העזרה. לשכת הגזית. שם היתה סנהדרי גדולה יושבת וחציה היה קדש וחציה חול, ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול, ששם היו סנהדרין יושבין שאין להם רשות לישיבה בחציה של קדש, שאין ישיבה בעזרת אלא למלכי בית דוד בלבד. לשכת העץ היתה אחר שתיהן, והיא היתה לשכת כהן גדול, והיא הנקראת לשכת פרהדרין, וגג שלשתם שוה פרהדרין, הוא שם, נאמר על הממונין על השוקים מתחדשין בכל שנה, ובימי מלכי בית חשמונאי היו מעמידין כהן גדול על ידי ממון, ולעונש רשעם היו מתים תוך שנתם, ומתחדש כהן גדול בכל שנה ושנה, והכהן המתחדש היה מחדש בנין של נוי בלשכה זו, ומפני זה נקרא לשכת פרהדרין.
